​״בפתיחת ההרצאה הצבתי באמצע החדר עציץ שבמקרה מצאתי בפינת המועדון. כשהשתרר השקט שמאפיין סקרנות דרוכה, שאלתי את הגמלאים שאלה פשוטה לכאורה: האם הוא בריא? או חולה?״

​״ההורים השקיעו מזיעת אפם בחיתוך הקרטונים המסומנים לצורת נוגדנים גדולים, ששימשו בהרצאה להסבר על אלרגיה. שקית מים הוצמדה לשולחן מאולתר ועליה האות H עבור ׳היסטמין׳. שני נוגדנים בעלי צורה שונה מהיתר, הוצמדו מעל כשרגליהם נוגעות בשקית. המשתתפים היו מרותקים לסיפור הציורי שהוביל לכך שרגלי הנוגדנים נצמדים זה לזה - והשקית פוקעת ומציפה את האזור במים.״

​״הסטודנטים לרפואה בשנה הראשונה ללימודיהם שהשתתפו בתכנית מנהיגות צעירה, ישבו במעגל על הרצפה, על הכסאות ועל הכורסאות סביב נעל שנזרקה לאמצע החדר וסימלה תא בודד. היה זה רגע מרגש בו קלטו שהנעל זקוקה לקהילה כמו שהקהילה זקוקה לה, וכי מנהיג אינו פועל לבדו והוא אפילו מעוצב דרך הקהילה.״

​​״התלמיד שהסכים להביא משקפת צלילה לשעור לא אכזב; הוא התבקש לשים אותה על פניו לקול צהלות הכיתה, וכך בילה פרק זמן בו דיברנו על דברים שקורים בתוך חלל מסוים בתא. כשעברנו מָדוֹר, התבקש להסיר את מסכת הצלילה באופן דרמטי ולעשות כאילו הוא עולה לפני השטח ונושם סוף סוף, אָקט שגרף שאגות שמחה מהכיתה כולה. המוטיבציה שלו לחומר הנלמד היתה בהתחלה אפסית, אבל תפקידו המשמעותי בשעור הפך את הנושא הנלמד לאהוב עליו ביותר עד כה.״

״הרופאים בתכנית למנהיגות קיבלו פעילות שמהותה ההבדל בין חוק ונוהל, עם מרחב להבנה של השיקולים שבאים מההנהלה והשיקולים שלהם בשטח. הם קיבלו לגיטימציה נדירה להשען על מסלולים אמיתיים בגוף, כדי להמציא פתרונות יצירתיים בעת סתירה.״

​״את הענף המסועף שהבאתי לחדר ההרצאות נעצתי בקרטון מאולתר והסברתי שאינסולין נפגש עם הקצה היחיד של הענף מחוץ לתא, בעוד כלל ההסתעפויות שמעבר לקרטון מייצגות תהליכים שונים בתוך התא. מקלות הכביסה שהביאו עימם הגמלאים מראש, שימשו לי להסבר על הייחודיות של המחלה אצל כל אדם ואדם דרך הצמדת אטבים על הענפים השונים. בסוף ההרצאה הקשישים במרכז הסיעודי עזרו לי לנקות את הרצפה משאריות הענפים שהתפזרו, ואחת החזיקה בענף שהיה בערך בגודל שלה וביקשה ממני לקחת אותו הביתה כדי לספר לילדים ולנכדים.״

​״חלקים צבעוניים מפלסטיק, כאלה שאפשר להרכיב זה עם זה, פוזרו בין המשתתפים כמה דקות לפני ההרצאה עם הנחיה פשוטה - עליהם לבנות מהם מה שבא להם. חלק מהצורות היו מסוג בלוקים מלבניים של לגו, חלק היה בצורה של גלגלי שיניים שמתחברים לכדי מגוון מבנים צבעוניים. האינטראקציה בין האורחים בסלון שהרכיבו יחד מבנים אקראיים חיממה את הלב. כשההרצאה החלה, הודתי לקבוצת הלגו על בניית כולסטרול, ולקבוצה השניה על בניית שומן. ואז ציינתי שאת הלגו, לאחר שנבנה, אין לבני אדם איך לשבור. ולכן, אם לשומן יש קלוריות בשפע כי הוא מפורק בתאים לטובת אנרגיה, כמה קלוריות יש בכולסטרול? ואיך הוא מסתובב בדם בלי לגעת במים? לשם כך שקיות המכולת הצבעוניות שהבאתי. בקיצור, כבר אין אשפה בקיבוץ שלי. וכמו כולסטרול, מה שיש - ממוחזר.״

​״סגל המרכז למנהיגות היה מרוכז בקופסת הטישויים שבמרכז השולחן, סביבה הוצבו כוסות פלסטיק וכמה תפוחים. זה היה תינוק שעליהם היה לשמור עליו, לא מנזקי הסביבה, אלא מהנזק שייגרם לו אם יגיב בעוצמה חזקה מדי לארוע מבחוץ. החוסן שלו הגן עליו מעצמו - בזמן של טריגר חיצוני קשה.״

(עוד פרטים)
⇣

​״כעשרים זאטוטים מנוזלים עם משאבות אינסולין ישובים על הרצפה, חלקם עם בקבוקי שתיה אישיים וצבעוניים, מדי פעם אחד מהם מצפצף ונדרש להביט במכשיר בדיקת הסוכר שלו. ידעתי שהנושא שבחרתי להציג להם מאתגר, אפילו לאנשים בוגרים. לכן, למפגש עם ילדים עם סוכרת בכנס הסוכרת הארצי, הבאתי שני סוגים של ענפי עץ עם עלים שונים זה מזה. העלים שעל הענפים היו תאים שמייצרים אינסולין, והילדים ידעו לתאר באופן מרשים מה קורה להם בעת המחלה. כשהצעתי להשתיל במקום העלים שנהרסו עלים מהענף השני, הילדים הציתו דיון סוער וכל כך מרשים ששכחתי לרגע שהם בגילאים חמש עד עשר.״

​״האסירים ישבו בסדר מופתי כאשר השומרים ניצבו בפתח הכיתה. איך לעזאזל אצליח לחבר אותם לנושא דחיית שתל באופן שיעניין אותם? מה באמת מהווה עבורם עניין בנסיבות האלה? כדורגל. ׳קבוצה קיבלה שחקן חדש. מה לדעתכם יקרה אם השחקן הזה ישחק רע?׳ וכך בבת אחת נרתמו שלושים אסירים בתכנית חינוך רפואי למציאת פתרונות יצירתיים לדחיית שתלים. תחושת השראה מהיצירתיות שהם הדגימו, עורבבה עם תחושה שאני השתל הזר - שהם צריכים לקבל.״